שלשום הלך לעולמו הבמאי, פזמונאי, תסריטאי נדב לוויתן אשר נאבק בדלקת הריאות ממנה סבל.
ביוגרפיה
נדב לוויתן נולד ב-21 באפריל 1943 בקיבוץ כפר-מסריק אשר הוקם על-ידי תנועת ה"שומר הצעיר". הוריו היו ממייסדי הקיבוץ. אביו ייסד את בית- החרושת "נעמן" העוסק בכלי-בית, ואמו הייתה שחקנית תיאטרון.
בצבא שירת לוויתן בחיל-הצנחנים, ולאחר הצבא עזב את הקיבוץ והשתקע בתל אביב.
בשנת 1975 הקים יחד עם מולי שפירא את מחלקת התרבות של התחנה הצבאית גלי-צה"ל.
לוויתן היה גרוש פעמיים (בגיל 23 הוא התגרש מאשתו הראשונה יהודית לוסטיג לה היה נשוי שנתיים, אשתו השנייה הייתה השחקנית מיכל נדיבי לה היה נשוי שבע שנים).
במהלך צילומי הסרט "סיפור אינטימי" בשנת 1980 הכיר את הזמרת חווה אלברשטיין (שלימים תהיה אשתו). השניים התאהבו ועברו לגור יחדיו. לאחר שאלברשטיין התגרשה מבעלה הראשון עמירם טננבאום נישאו השניים.
בשנים האחרונות נמנע לוויתן לעסוק בעשייה קולנועית והעדיף לכתוב סיפורים ושירים שחלקם הולחנו על-ידי חווה אלברשטיין.
הוא נפטר כאמור שלשום בגיל 67 כאשר מחלת הריאות הסתבכה עם מחלת הסרטן ממנה סבל בשנים האחרונות.
הוא לא היה אב לילדים אך אימץ את ילדיה של אלברשטיין.
יצירותיו האומנותיות של נדב לוויתן
לוויתן החל את דרכו האמנותית כבמאי תיאטרון, וביים את הצגת הילדים "אני פשוש".
בשנת 1980 בהיות בן 37 ביים לוויתן את סרטו הראשון :"סיפור אינטימי" שעלילתו מתרחשת בקיבוץ ומתאר את סיפורו של זוג אשר אין לו ילדים, אך כאשר האישה נכנסת להריון הבעל חושד שהילד לא שלו ועוזב את האישה.
בשנת 1988 ביים את סרטו השני "ילדי סטאלין" אשר השתרשות התנועה הקומוניסטית בהוויה הקיבוצית. הסרט השתתף ב"מבט מסוים" שהינה המסגרת השנייה בחשיבותה בפסטיבל קאן.
שלושת הסרטים הבאים שביים לקולנוע ולטלוויזיה העמידו במרכזן דמויות נשיות אשר נאלצו להתמודד בחברה הגברית בעיר.
לויתן העיד על עצמו שהוא פמיניסט ומאמין ביכולתן של הנשים להשתלב בחברה הישראלית.
בין היצירות האלו ניתן למנות את "החברים של יעל", "גרופי", "בנות".
בחלק מסרטיו באה לידי ביטוי הרגישות החברתית והחמה שאפיינה אותו.
שירים וסיפורים
בשנת 2003 הוציאה חווה אלברשטיין את אלבומה "מוצאי חג" אשר עסק בבעיות העובדים הזרים וסוגיות חברתיות שונות. לוויתן כתב את מילות השירים, ואילו אלברשטיין הלחינה אותם.
בשנת 2005 כתב מרבית ממילותיו של האלבום "קוקוס".