אוריאל מלכה ז"ל, 32, מנהל לשעבר של בית ספר יהודי בוויניפג ושליח הסוכנות היהודית בדנבר, קולרדו, שימש כרב בשב"ס. הרב אוריאל מלכה, שנלחם נגד החיזבאללה במלחמת לבנון השנייה, היה בין ההרוגים באוטובוס השב"ס שנלכד בלהבות האש ביערות הכרמל ביום חמישי האחרון (3.12.10). ראיינתי את מלכה לכתבה נרחבת שפורסמה בקנדה באוקטובר 2008.
מלכה, ששימש בעבר כמנהל בית הספר היהודי "אור התורה" בוויניפג שבקנדה, נזכר כיצד ניצל ממוות כשהוא נלחם בחיזבאללה שנתיים קודם לכן. "זה נס שאני בכלל בחיים, היות שבמהלך המלחמה נתקלתי באש החיזבאללה שכוונה ישר אלי", אמר מלכה. "נלחמנו פנים אל פנים. יכולתי לראות את העיניים שלהם".
שנים-עשר לוחמים מיחידת הצנחנים של מלכה נהרגו בהתקפת הקטיושות בכפר גלעדי, בזמן שחיכו בחניה בדרכם ליציאה למלחמה בלבנון ב-6 באוגוסט 2006. "לא הייתי איתם בכפר גלעדי כי כבר הייתי בתוך לבנון", נזכר מלכה. "לא שמענו מיד על האסון. המפקד שלנו אילץ אותנו להוציא את הסים-קארד מתוך מכשירי הטלפון הנייד שלנו כדי שלא נשמע את שמות ההרוגים שבאו מן היחידה שלנו. רק ארבעה ימים מאוחר יותר, המפקד שלנו קיבץ אותנו בבית נטוש של מחבל חיזבאללה וסיפר לנו מה קרה. הוא אמר לנו שעלינו להיות חזקים. זה היה מאוד קשה".
מלכה סיפר באותו ראיון שכבר ביום הראשון למלחמה הוא קיבל טעימה לגבי כמה קשה זה הולך להיות. "בזמן הלחימה בכפר רבת-תלתין, ספגנו יריות של חיזבאללה מכל הכיוונים. בזמן שהיינו מתקיפים חזרה מכיוון אחד, הייתה מגיעה קבוצה נוספת מכיוון שני. היינו 60 מן היחידה שלנו שהתבצרו באחד הבתים של החיזבאללה. החיזבאללה ירו עלינו שלושה טילים. אם הם היו פוגעים בבית, אין ספק, כולנו היינו נהרגים. שני הטילים הראשוניים פספסו במטר את הבית. השלישי פגע בגג. היה לנו מזל גדול שיצאנו משם בחיים".
בזמן שמלכה גויס למילואים כדי להשתתף במלחמה, הוא אמור היה לצאת לשליחות יחד עם משפחתו כדי ללמד בדנבר. "הכרטיסים הוזמנו וכבר ארזנו את המזוודות. לאחר מכן נאמר לי מהסוכנות היהודית שאם הייתי מסביר את המצב לצבא, לא היו שולחים אותי למלחמה. אבל ידעתי שלא הייתי מסוגל ללכת לדנבר ולעזוב את חבריי ליחידה. אנחנו כמו אחים ולא היה מצב שהם יוצאים למלחמה ואני לא מצטרף. אז ביטלתי את הכרטיסים ונסענו לדנבר יומיים לאחר סיום המלחמה".
"היו לנו הרבה בעיות עם אספקה שלא הגיעה אלינו", אמר. "היינו משתלטים על בית של החיזבאללה ולא היה לנו מספיק מה לאכול אז נאלצנו לאכל מה שמצאנו בבית, כמו אורז ותפוחי-אדמה...".
"לא הערכנו נכונה כמה החיזבאללה היו ערוכים היטב לבואנו", אמר מלכה. "היה להם ציוד אלקטרוני ותקשורת משוכלל ממה שציפינו. הם הכירו את השטח ובנו דרכי מילוט מקיפות, מה שגרם לנו לקושי למצוא אותם".
"בלבנון, היחידה שלנו נלחמה בלילה היות שהיה לנו ציוד מיוחד לראיית לילה, מה שהביא לנו יתרון על החיזבאללה. אבל אז התברר שלא היו לנו מספיק יחידות מן הציוד עבור כולם, מה שביטל את היתרון. נלחמנו גם במשך היום והיו הרבה תקלות. אני לא אוהב לדבר על זה", הוסיף.
מלכה, נשוי לאורטל ואב לחמישה ילדים קטנים, תושב היישוב קרני שומרון, היה בקורס הכשרה לרב בשב"ס, היה עם צוערי השב"ס בדרכם לכלא דמון כדי לפנות אסירים משטח האש. הוא נטמן בליל יום א' בבית העלמין הצבאי ביבנה. יהי זכרו ברוך.