לפני שנתיים, בשעות אחר-הצהריים, הגיע פולי (ישראל פוליאקוב) לאתר הצילומים של העונה הראשונה של "הכל דבש" במעוז אביב ותחבושת על ידו. הוא סיפר שנפצע כשניסה לפתוח צינור ביוב, "נפלתי לג'ורה", היה הניסוח המדויק שלו. בשבוע שעבר, בהפסקה בין הצילומים לעונה השנייה (הפעם בסביון), נזכרה בתו יעל, יוצרת הסדרה והשחקנית הראשית, שפולי חזר אז מבדיקה שגילתה את חומרת מחלתו. בראיון עמו באותו היום אמר, "אני מאמין שצריך להוציא מהחיים את המרב, אני מרגיש מוקף באהבה. לא צריך יותר". כעת, אחרי מותו, אפשר לראות במלים האלה משפט סיכום והן מקבלות משמעות גדולה.
בבית שבו מצלמים את העונה השנייה, שגם היא כמו הראשונה תשודר בערוץ 2 ברשת, היעדרותו של פוליאקוב נוכחת מאוד. נדמה שבכל זווית צילום תיקלט תמונה המנציחה את פולי - פה הוא מחובק עם שתי חבובות של "רחוב סומסום", פה דיוקן חובבני וקצת רציני מדי שלו בחולצה כחולה, כאן סתם תמונה עדכנית. ממש מקדש לזכרו. "כמו בבית של שוש (פוליאקוב)", מסביר דני סירקין, הבמאי.
בסצינה שמצלמים מגיעה חבילה ובה עוד תמונות ממוסגרות. שוש פוליאקוב, אמה האמיתית של יעל, המגלמת את נילי (אמה של יעל בסדרה), יושבת על הספה ופותחת אותה בהתרגשות. יעל שוכבת לצדה, עייפה. מעולם לא נראה מתיש כל-כך לשכב על ספה. זהר ליבה יושב על הכיסא ובמרכז הסלון פק"ל המצוי של התינוק הישראלי - אוניברסיטה, שמיכה צבעונית, ארגז צעצועים עולה על גדותיו. על מסך טלוויזיה הענק מוקרן "יובל המבולבל".
יש עוד חצי שעה עד שהתאומים, תינוקות בני שנה וחצי שמגלמים לחלופין את בנה של יעל, הולכים לישון. צריך להספיק לצלם אותם לסצינה הבאה. זהר ליבה שר בקול תינוקי "שקשוקה, בלון אדום בלון לבן". איתי תורג'מן נכנס לחדר ודורך על תוף מרים מפלסטיק, "אתה יכול להחליש את הקוקסינל הזה", הוא צועק בכל טייק מחדש.
בתוך הבלגן הזה שוש מציעה לבני המשפחה להביט בתמונות. היא לא מרוצה מהתגובה. סירקין עוצר לרגע את הצילומים, "אולי קצת פחות כעס על יעל הפעם", הוא מציע. "לא יכולה", משיבה לו שוש.
קשה מאד לדעת מתי הטקסט הוא חלק מהתסריט ומתי זאת דינמיקה אמיתית בין האם לבת. כשעוזרת הבמאי מזכירה לפוליאקוב האם את שורותיה: "שקי לי בתחת, מטומטמת. אני אראה לך מה זה להרים עלי את הקול", זה מן הסתם תסריט כתוב. אבל כשהיא צועקת על יעל "כנסי לי לג'ורה, טוב?", זה כבר מחוץ לתסריט. יעל, לעומת זאת, נראית רוב הזמן כאילו היא עומדת להתפקע מצחוק. העיניים הנוצצות והחיוך השובבי, כבר סמל מסחרי, מצליחים לעצבן את אמה בסדרה וכנראה גם בחיים עצמם.
שחקנית סוג ז'
פוליאקוב לא רק משועשעת מכך שהיא מצליחה לעצבן את אמא שלה, היא גם רואה בכל אינטראקציה כזאת עוד חומר לסדרה, שהמציאות והבדיון בה כל-כך מעורבבים, שלפעמים קשה לעקוב.
בעונה החדשה, שתיפתח אחרי הלוויה של פולי ותסתיים באזכרה של שנה למותו, יעל כותבת את העונה הראשונה של "הכל דבש". את השחקנים שמגלמים את האחים של יעל (יוסי מרשק ואיתי תורג'מן) יגלמו האחים האמיתיים של יעל. באחת הסצינות מרשק לא מרוצה מהבחירה באח שיגלם אותו (האח האמיתי, למי שאבדו בדרך). זה לא נראה לו מציאותי, הוא מעדיף שיהודה לוי יגלם אותו.
"הערבוב מטורף", אומר סירקין. "כמו משחק מראות, המציאות מחקה את הדמיון, שמחקה את המציאות, נורא מצחיק. יעל גאון, היא חדה ורגישה. המוח שלה כל הזמן עובד, כל מה שקורה בצילומים חודר כבר למחרת לטקסט. הוא מספר, למשל, שבאחת החזרות חנה לסלאו, שתגלם את שוש עטרי המנוחה (ששיחקה בעונה הראשונה בתפקיד שוש פוליאקוב), דיברה עם יעל על האחים שלה. שוש פוליאקוב אמרה שהיא לא רוצה שידברו על השירות הצבאי של אחד האחים, וכבר למחרת הסצינה הזאת הופיעה בטקסט.
מתחילים לצלם שוב. "אני רוצה רק עוד אחד", מבקש הבמאי, והאם מסרבת. "אין יותר. אני לא שחקנית, טוב?". הצלם ירון שרף מסביר שזהו יום מסובך כי הוא כולו סביב האמא. אבל מי שחוטפת בסוף היא דווקא יעל, "יעלי, אין לך משמעת סט", אומר לה סירקין, כשבין טייק לטייק היא מסמסת בנייד וקוראת עיתון. על כך מעיר תורג'מן ברוח הסדרה "שחקנית סוג ז'".
העונה הקודמת של הסדרה הייתה למעשה על האב, על החיים בצלו ואתו. בשל הדרמות האמיתיות שהתרחשו בין שתי העונות - מותם של שני ההורים בסדרה (פולי ושוש עטרי) - יש תפנית משמעותית בעונה הנוכחית, שהיא בת עשרה פרקים. הפעם האם, שהצליחה לשמור על אנונימיות במשך 40 השנים שפולי היה ב"גשש החיוור", היא במוקד, ולא זו בלבד אלא שהיא מגלמת את עצמה.
בינתיים אמא אחרת על הסט מנסה לגרום לאחד התאומים שלה לשחק בסלון כדי שאפשר יהיה לצלם אותו. כל פעם שהיא מתרחקת הוא בוכה והולך אחריה. זוהר ליבה מנסה להרגיע אותו בעזרת בועות סבון, "תראה איזה בלונים".
כולם מתלוננים שזאת הפקה לחוצה. "12 שעות ברצף, ועוד שעות נוספות", מסביר סירקין. "החמסנות של הזכיינים לא יודעת גבול", הוא אומר. "נהיה נורא קשה לעבוד. בתוך כל הריאליטי זה ממש נס שאנחנו עושים את זה. התנאים קשים. במקום לחשוב איך לעשות את זה טוב, אנחנו חושבים איך לעשות את זה בזמן".
בצהריים מתחילים לצלם סצינה נוספת: נילי (פוליאקוב) מתעצבנת שהתינוק רואה יותר מדי טלוויזיה. היא מזכירה ליעל, ששוב ישנה על הספה, שצריך לרשום את הילד לגן. בהפסקה בין הצילומים אומרת האם לבתה, המעמידה פני ישנה "אבל תפתחי את הפה, כמו שאת באמת ישנה", יעל מפנימה, בשוט הבא היא כבר ישנה עם פה פתוח, פחות מחמיא אולי, אבל נאמן למקור. זה העיקר.
"ידענו שהיא הדמות, שעליה נכתבה הסדרה", אומרת יעל על אמא שלה. "אבא שלי לא השאיר לנו ברירה". פולי, מתברר, גם הופיע בחלום של שוש. "הוא אמר לה 'תעשי את זה. אל תיתני ליעל ליפול'", מספרת הבת. "היא נתפסה לזה, ואני משתמשת בזה כמניפולציה. כל פעם שהיא לא רוצה, אני מזכירה לה שאבא אמר בחלום".
יותר מדי קללות
כשעלתה "הכל דבש" בעונה הראשונה היא הצטרפה לטרנד של סדרות שהגיבור מגלם את עצמו - "בשורות טובות" עם שי אביבי, "קרוב לוודאי" עם מאיר סוויסה. עכשיו לא רק שהיא לא חלק מטרנד, אלא שסדרת דרמה נהפכה לדבר יוצא דופן. ו"הכל דבש" היא בכל מקרה ליגה בפני עצמה.
יעל מספרת שפולי היה מאושר מאוד מההצלחה הגדולה של הסדרה, "זה נתן לו הרבה נחת וסיפוק. שנינו יחד עברנו תהליך. התגובות החיוביות לסדרה הדהימו אותי. אני גם מאלה שזוכרים את הדברים הלא טובים שנאמרו. עכשיו מכינים אותי לנפילה. כל הזמן אומרים לי 'פה בארץ מעלים אותך בשביל להוריד אותך'. אבא שלי גם הזהיר אותי, אמר לי שאת הגששים נורא אהבו, אבל היו גם כאלה שלא אהבו. צריך לנסות לא לחיות לפי זה ולא לחשוב על זה. הכל יכול לקרות".
העבודה על העונה השנייה מן הסתם התעכבה. "זה נעשה מורכב כי הם מתו בטווח מאוד קצר זה מזה, זה עורר בלבול ותהיות. החלטתי להדוף את השאלות, ואת החשש ממה יגידו", היא אומרת. בסדרה גם אין הסבר לכך שאת האם נילי מגלמת שחקנית אחרת, שום תרגילים של ניתוחים פלסטיים נוסח אופרת סבון. "אני יוצאת מנקודת הנחה שהקהל ראה ויודע. אין מה להסביר". זהו עוד ממד במשחק המראות הזה שבין המציאות לבדיון.
כך גם, למשל, השילוב בסדרה של משפחת גפן. ליעל בסדרה יש קשר רומנטי עם זמר (ציון ברוך) המזכיר מאוד את אביב גפן, ואילו את תפקיד של פולי בסדרה שבתוך הסדרה יגלם יהונתן גפן. "אין שום קשר לאביב", אומרת פוליאקוב. "פשוט חיפשתי דמות רחוקה מפולי. רציתי שיראו שמרוב שיעל בסדרה מחפשת חום אבהי, היא נתפשת על יהונתן גפן רק כי הוא מוכר". וישנה גם המקריות הבלתי נסבלת - הצילומים התחילו בדיוק ביום האזכרה הראשון למותה של שוש.
"אני מספרת סיפור", אומרת פוליאקוב, בת 32, "הוא לא אחד לאחד. אמא שלי באמת צורחת עלי גם בחיים, אבל ביותר אהבה. אני כבר לא גרה עם ההורים. אני לא היעל שבסדרה, אני זקנה, לא יוצאת מהבית". היא מספרת שבנה, בן שמונה, לא אוהב את הסדרה. "הוא אומר שיש בה יותר מדי קללות".
לדבריה, "העונה הזאת טיפה יותר דרמטית, אף-על-פי שיש בה הרבה צחוק. זה לא צחוק מהטרגדיה. הדרמות בחיים שלי מעולם לא עצרו אותי, אז החלטתי שאם אין טלנובלה יותר גדולה מהחיים שלי, אז נלך על זה".
על השאלה אם החומרים הדרמטיים בחייה הוסיפו מבחינה אמנותית לסדרה, היא עונה "אני לא מאמינה שצריך לסבול או להיות מדוכא כדי ליצור. אני מעדיפה שלא תהיה לי יצירה טובה ושאני לא אסבול. החיים מזמנים לך דברים שאתה לא מוכן להם, חייבים לעשות עם זה משהו טוב".