24 דקות בלבד הספיקו כדי לכבוש את לבו של חבר השופטים בפסטיבל קאן היוקרתי, שבחר בסרטו של הבמאי הישראלי הצעיר יובל שני, "סגל", להתמודד בתחרות הסינפודסיון שמוקדשת לדור העתיד של יוצרי הקולנוע. סרטו של שני הוא אחד מ-12 סרטי סטודנטים קצרים שיתמודדו ביניהם במסגרת התחרות.
אומנם רוב הפסטיבלים הגדולים בעולם מקיימים תחרויות של סרטים קצרים, אבל פסטיבל קאן הוא ללא ספק הבולט בהם. תחרות ה"סינפונדאסיון", או בשמה היותר ידידותי - "היוצר הצעיר", אומנם לא מזכה בפרס "דקל הזהב" אך מעניקה כבוד דווקא לסרטים שהופקו בבתי ספר לקולנוע ומקנים לא מעט תהילה ליוצרים. מאז נוסדה התחרות ב-1998, 26 הבמאים שהשתתפו בה חזרו לפסטיבל הנוצץ עם סרטי הבכורה הארוכים שלהם. בשנה שעברה אלעד קינן הישראלי עשה היסטוריה וזכה בפרס הראשון בתחרות עם סרטו "הימנון".
השנה יוקרן במסגרת התחרות סרטו הראשון של יובל שני, תלמיד החוג לקולנוע ולטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. לקראת פברואר התבקש שני להשלים את הסרט בהקדם האפשרי והקרין כמה גרסאות שונות לצוות המקצועי כדי שהאוניברסיטה תוכל להגיש אותו מטעמה לוועדת הקבלה של קאן. הצוות בחר בגרסה הסופית, הסרט נשלח והשאר, כמו שנהוג לומר - היסטוריה.
סרט הביכורים הקצר של שני עוסק במחיר שהאדם משלם בבחירותיו השונות בתוך ההתנהלות במסגרות חברתיות, שכמעט תמיד מתייגות ומגבילות את הקיום הספציפי. "הסרט מנסה להראות את הדואליות של מערכת היחסים הזאת. להבין מה אנחנו מרווחים מתחושת השיוך, ומה אנחנו מפסידים בדרך", אמר שני ל"עכבר העיר און ליין". לדבריו, הוא משאיר בכוונה את הפרטים מעורפלים ומסרב לפרט את התפתחות העלילה והדמויות. "זה משהו שאני כרגע מתקשה לשחרר", הוא מסביר, "זה כנראה נובע מהצורך הבסיסי שלי לשלוט בסרט, להגן על חווית הצפייה".
הבמאי בן ה-27 הצליח ללהק את יוסף כרמון, שחקן הקאמרי האהוב על חנוך לוין, ששמח להיכלל בקאסט לאחר שקרא את התסריט. לדברי שני, "אני זוכר שהייתי מאוד נרגש, ומעט מפוחד. בעיקר פחדתי שאני אבלע בתוך העוצמות שלו, שההילה שלו תסרס אותי מלעמוד מולו כבמאי. אבל כבר בפגישה הראשונה בביתו הוא הבהיר לי את יחסי הכוחות כפי שהוא רואה אותם - הוא אמר לי 'יובל, קראתי את התסריט שלך ואני אוהב אותו מאוד. מרגע זה - אני אעשה כל מה שתגיד לי'. והוא עמד מאחורי המילים האלו עד לשוט האחרון בהפקה, במסירות מדהימה".
שני הצליח לגייס לסרט גם את השחקנית עלמה זק, מי שדווקא מוכרת לנו יותר כדמות קומית. "ידעתי שאני רוצה בדמות משהו שברירי מאוד, אבל במקביל גם נחרץ - אולי אפילו קר. אני חושב שמשהו בעומק והישירות של עלמה מאפשרים לה את הדואליות הזאת כשחקנית. היא מעוררת הזדהות באופן גורף, מבלי הצורך "להתנחמד", מסביר שני.
כששני נשאל לגבי תקציב הסרט, נראה כי מדובר בנקודה רגישה. "זה משהו שלא שואלים אדם שצילם עשרה ימי צילום מלאים ב-16 מ"מ... אבל זה הכל סביל, כי לכל אורך הדרך תמיד הייתה תחושה שהאוניברסיטה עומדת מאחורי". הקושי העיקרי שהוא נתקל בו היה דווקא בכל מה שקשור להפקה. "אף אחד לא הכין אותי מראש לעובדה המתסכלת שבקולנוע אין לך שום יכולת לבטא את עצמך לבדך, שאתה לנצח תהיה תלוי באחרים. בהתחלה זה היה לי מאוד קשה לשחרר, אבל אני חושב שבשלב מסוים למדתי כמעט ליהנות מזה".
בין ההתרגשות העזה והפרפרים בבטן, שני עובד על פרויקט הסיום שלו שיתמקד דווקא בילדים. "החברים מהמחזור שלי אומרים שאני כל הזמן מתעסק עם זקנים" הוא אומר. כשנשאל לגבי תחושת הביטחון איתה יגיע לפסטיבל היוקרתי, הבמאי הצעיר השיב שהוא מעדיף ליהנות כרגע מתחושת האופוריה ולא להתעסק בזכייה הנכספת. כל מה שנותר לנו הוא להחזיק לו אצבעות ולקוות שגם השנה הנציג הישראלי יזכה בתחרות.