אהבתי את העיתונאי דן סממה שהלך מאיתנו לאחר מחלה קשה.
אהבתי את הטוטאליות הנאיבית שלו. מן עיתונאי עם הראש בקיר כזה.
או שכך לפחות הוא הצטייר בעיני.
ועכשיו לאחר מותו, כמקובל במקומותינו, שופכים עליו המון סופרלטיבים על היותו עיתונאי למופת, איש יושרה ואמת וכיוצא באלה.
ודווקא משום היותו איש של אמת ראוי להזכיר כאן
סיפור מהעבר הרחוק מתקופת היותו כתב הטלוויזיה לענייני משטרה:
מי שזוכר זוכר כיצד ערב אחד נפתחה מהדורת החדשות של הטלוויזיה החד-ערוצית בפצצה תקשורתית שאותה הטיל דן סממה אל מרכז הזירה הציבורית: שר האנרגיה דאז,
יצחק מודעי המנוח, לקח שוחד מגורם כלשהו בעל עניין בתחום האנרגיה.
הידיעה גרמה אז לסערה ציבורית עצומה שאיכלסה את כותרות העיתונים במשך כמה וכמה ימים.
יצחק מודעי, שהיה ידוע במזגו הסוער, השתולל מכעס, הכחיש את כל המיוחס לו וטען להד"מ.
ויתרה מכך, מודעי דרש חקירה מהירה של העניין כדי שהאמת תצא לאור וכו' וכו'.
ואכן האמת יצאה לאור ובגדול: התברר שכל הסיפור מצוץ מהאצבע - לא היה ולא נברא.
התברר שדן סממה אכל סיפור בדים של חבר כנסת כלשהו, ומבלי שבדק את העניין כראוי - רץ אל מסך הטלוויזיה.
יצחק מודעי אמר אז (בציטוט מהזיכרון): "אני אתגבר איכשהו על הצער ועגמת הנפש שדן סממה גרם לי, אבל הלב בוכה על הכאב הרב שהוא גרם לאמא שלי".
בעקבות הפרשה, אם אני זוכר, הורחק דן סממה מתפקיד הכתב לענייני משטרה של הטלוויזיה.
ומאז יש לנו טלוויזיה מצויינת.