כשעמיר בניון התארח בתוכנית של גלעד, הקרינו לכבודו קטע ארכיון מלפני עשור, שבו מופיעים שניהם. בניון הנבוך אמר: "אני מסתכל אחורה ומרגיש כמו שאתה מרגיש, רק שאתה לא אומר את זה". גלעד השתתק לכמה שניות, ואז ניתח את אברי של פעם: "כמה גבהות לבב, כמה יהירות, כמה גועל נפש".
לפני כעשור החליט להילחם בגועל הנפש, לאחר שגילה את "הכרה חשיבתית", לימודי השיפור העצמי בניחוח יהודי הידועים כ"שיטת ימימה" וחביבים על ידועני ישראל. "התחלתי ללמוד כי אף אחד לא רצה לעבוד איתי", מספר גלעד. "הייתי מעורב ברצף של תוכניות שנכשלו. 'הפיתוי' נפלה כי החישובים הכלכליים להכנסות מפרסום התפרקו בגלל פרוץ האינתיפאדה השנייה. 'המצב' נהפכה מהפקת פאר לסמרטוט בשקל כי לא היה כסף, והייתה פלופ נורא בלי קשר אלי. ואני מניח שזה התחבר גם לכך שהייתי בן אדם לא כל כך נעים".
לתודעה הציבורית הוא פרץ בשנות ה-80 עם תוכנית הרדיו הפרועה "מה יש" בגלי צה"ל, לצד
ארז טל. ב-90', בשידורי הניסיון של ערוץ 2, העלו השניים את "העולם הערב", שהפכה לקאלט. גלעד קדח מיצירתיות באותן שנים. כל דבר שהוא נגע בו זהר, ועדת מעריציו התרחבה בהדרגה. אבל יחסי אנוש, מעידים עמיתים רבים, מעולם לא היו הצד החזק שלו.
דלית עופר הצילה לגלעד את הקריירה בימי השפל כשהזמינה אותו לשוב לרדיו, לשדר את "המלה האחרונה" בגלי צה"ל, שאותה ערכה אז. משם הקריירה שלו כבר הותנעה מחדש, הפעם לאט ובהדרגה. לחיילים בתחנה, שגדלו כמעריצים של גלעד, ועתה זכו לעבוד לצדו, זו הייתה אכזבה. "הוא היה נכנס לחדר ולא מדבר עם אף אחד", מספר אחד מהם. "כשהציגו אותי בפניו הוא אמר 'אוקיי'. לא שלום, כלום. הוא היה כזה לכולם".
"העבודה שלי איתו הייתה נעימה מאוד", מסנגרת עופר, "חלק מהדברים קשורים להפרעת הקשב שלו, שהוא מודה בה. למשל, אם חייל או חיילת כירסמו תפוח כשהוא ישב בחדר, הוא היה עף עליהם. אבל הוא היה מודע לכך שהוא עלול להיות לא נחמד, ותמיד התנצל בדיעבד או התריע מראש. אין בו רוע בסיסי, והבגרות עושה לו טוב".
לגלעד לא נוח עם העדויות האלה. "מעצבן אותי שאמרו לך שאני אנטיפת", הוא מלין. "יש קמפיין מרושע נגדי. אם תשאל אנשים שעבדתי איתם בעשר השנים האחרונות, אף אחד לא יגיד את זה".
ולפני כן?
"כן. הייתי יהיר, שחצן, מזלזל, ציני. עשיתי שימוש לרעה בלשון שלי ובמהירות המחשבה שלי. הייתי מאוד תוקפני, חטפתי התקפות זעם וצעקתי על כל מי שהפריע לי. כשהבנתי שזה נובע מהתגוננות, ושאין לי ממה להתגונן, הפסקתי. אני לא מתנחמד, אבל לא להיות תוקפני זו כבר התחלה טובה בשבילי".
מה אתה חושב שמעריצי אברי של פעם חושבים על אברי של היום?
"ממש לא אכפת לי. אני לא עובד בלמצוא חן בעיני כולם. אני מבין שאני מעורר אנטגוניזם. זה משמח אותי, אני עושה משהו טוב".
דווקא את "העולם הערב", אולי חוד החנית של אברי הישן, הוא ממשיך לחבב, ואף שומר בביתו את קלטות הווידיאו והיומנוער של התוכנית. "לקאמבק שלי ושל ארז כיוצרי הומור אין סיכוי", הוא אומר. "פעם בכמה זמן אני מציע לו לשדר איתי את 'המלה האחרונה', כשג'קי לוי עסוק, ותמיד הוא אומר שעקרונית כן, אבל במקרה השבוע הוא לא יכול. וגם לא כל דבר צריך לחדש ולהחיות".
בשבוע הבא חוזר גלעד עם עונה חמישית של "1 נגד 100" (יום שני, 21:00) שעשועון הטריוויה של רשת, לאחר שהודיע בתום העונה הקודמת על פרישה. בזמן שחלף בחנו ברשת מועמדים להחליפו ואף צילמו פיילוט בהנחיית מחליפה. גלעד התמסר בזמן הזה לתוכנית האירוח שתפרו לו.
הוא רצה לייצר תוכנית חשובה ומשפיעה, חלם לראיין את
בנימין נתניהו, אבל הסתפק בגל גדות. הוא רצה תוכנית מרגשת אך לא רגשנית, אבל התזמורת, מסכי הענק, הקהל באולפן ומחיאות הכפיים הסוערות יצרו ספקטקל מהונדס. לעתים קרובות מדי גלעדנ"אה כמי שלא שייך למהומה, "כאילו מישהו מכוון לו אקדח לרקה ומכריח אותו להגיש תכנים שלעולם לא היה צופה בהם", כתבה מיה סלע בהארץ. "גלעד נוטש את יום חמישי כשהוא חבול ומרוט", טען אבנר הופשטיין ב
ידיעות אחרונות. גם חבריו של גלעד בתעשיה חשו במצוקה: "טרגדיה", מגדירה קולגה ותיקה את התוכנית, "שפת הגוף שלו שידרה 'Help Me!'"
"מבחינתי לא גמרתי את העונה חבול ומרוט", אומר גלעד במרפסת ביתו, על קנקן תה. "אני מרגיש עייף, לא חבוט. שוכחים שזו עונה ראשונה, שבה למדתי. אלה היו דמי הלימוד שלי". גם הרייטינג לא הבריק: הממוצע לאורך העונה נע סביב 16-17 אחוז, עם שיא של 21 אחוז ושפל של 14.
האם האכזבה מהרייטינג בפרט ומהתוכנית בכלל היא שהחזירה אותו לשעשועון הקליל ועתיר הצופים? גלעד מציע הסבר אחר: הוא פשוט התחרט שהודיע מלכתחילה על פרישה. "במהלך העבודה על תוכנית האירוח הבנתי שבא לי לעשות עוד עונה, וביקשתי לחזור", הוא אומר. "בתוכנית אירוח, זה המון משברים על בסיס דו־שעתי: הריצה המטורפת כל שבוע אחרי המרואיין הנבחר, להתחנן לאנשים שיבואו, הרצון לאזן בין חשוב לגימיק, טלפונים 24 שעות ביממה. זה תמיד נסגר ברגע האחרון, ואני כבר לא רגיל לעשות טלוויזיה במצב נפשי כזה. זה לא חיים".
גם היומרה לחצה עליו: "רציתי להתעסק בדברים הכי מהותיים, אבל גיליתי שאני מתקשה לעשות זאת, כי קובעי המדיניות כבר לא מתראיינים בשידור חי בטלוויזיה, הם לא לוקחים את הצ'אנס. וכדי לשרוד רייטינגית, אני לא יכול להביא נושאי שיחה שמטרידים אותי עד אובדן שינה, כמו מעמד החרדים במדינה,
עובדים זרים, פליטים מסודן. אני אוהב דברים עקרוניים יותר מרגשניים, אבל הציבור מוכן לראות במסגרת לא־חדשותית רק סיפורים מאוד אישיים, מציצניים. ערוץ 2 חינך את צופיו לראות טלוויזיה באופן הזה".
"1 נגד 100" היא עוד פורמט מנצח מבית אנדמול, החברה ההולנדית שאחראית גם ל"אח הגדול". "האתגר בתוכנית הוא בליהוק", אומר גלעד, "למצוא את הבן־אדם האלמוני שיחזיק חצי שעה על המרקע, שאנשים ירצו לראות אותו. אנחנו לא מביאים רק את הבן־30־היי־טק־ברקוביץ'. צריך לחפש את הרב, את ילד הפלא בן 12, את המוסלמית עם כיסוי הראש".
כמו ב"אח הגדול".
"לא יודע, אני לא צופה. רוב הזמן רואים שם אנשים מעשנים בטירוף, התנהגויות אנושיות לא נעימות ומציאות של תככים. יותר מעניין אותי כרגע מה נרקם בין חמינאי למוטאקי באירן".
אתה די בקיא יחסית למישהו שלא צופה.
"אני רק ממחזר דברים שאמרו לי".
ארז טל לא נעלב?
"אני חושב שארז הפסיק להיעלב ממני והבין שחלקים מהעשייה שלו אינם לטעמי. אני לא חושב שטעמי נורא חשוב שלו, כמו שהטעם שלו לא חשוב לי".
במה מותר שעשועונים כמו "1 נגד 100" על תוכניות מציאות כמו "האח הגדול"?
"'1 נגד 100' זו תוכנית טלוויזיה, שעה בשבוע. 'האח הגדול' זו פסיכוזה שמרעילה את התודעה הלאומית. '1 נגד 100' לא עוסקת במציצנות. תוכנית ריאליטי מחפשת את הרע באדם ומטפחת את השפיטה, מחפשת את הנפילה. '1 נגד 100' מעלה על נס את המצוינות, את הידע, ההשכלה".
מה אתה אוהב לראות בטלוויזיה?
"אני לא כל-כך צופה בטלוויזיה. אני יודע שזו אמירה שנחשבת מתנשאת מצד אנשי טלוויזיה, אבל אין לי פנאי, אני עסוק בערבים. אני לומד, או נמצא עם הבת שלי, או מצליח לגנוב ביקור אצל חבר".
בתוכנית האירוח שלך צפית?
"לפעמים, לא בכפייתיות. טוק שואו זה ז'אנר שחביב עלי, ואני חושב שהתוכנית שלנו הייתה ראויה ומגוונת, שכיבדה את האנשים שבאו אליה. היינו דמוקרטיים בשיגעון. שלושה רבעים מהתוכניות שעשינו היו ראויות".
והרבע הנותר, על מה נפל?
"אילוצים".
ברשת מבהירים שהיו מרוצים מהתוכנית ומהרייטינג שהשיגה, ושוקלים כעת עונה שנייה. "התוכנית חוותה חבלי לידה, אבל לעונה ראשונה, לתוכנית שמשודרת בעשר בערב, זה יפה", אומרת שירה מרגלית, עד לפני חודש המשנה למנכ"ל רשת, ומי שהייתה אחראית מטעם הזכיינית על התוכנית. גלעד מסויג יותר. הוא לא מתחייב לעונה נוספת, ומודה שנעשו מספר טעויות לאורך העונה.
למשל, השימוש במסכי ענק, שנפסק באמצע העונה אחרי סצנות מביכות כמו זום־אין על עיניו הנפוחות מבכי של תומאס, בן זוגו של ניר כץ ז"ל, שהיבהבו ברקע, בעת הראיון המרגש עם אמו, איילה כץ. "זה היה פורנוגרפי בעיני", מודה גלעד. גם יצירת תמהיל המרואיינים המתאים הייתה מורכבת. כשרצה להביא מרואיינים הקרובים לעולמו הפנימי, מרגלית שידלה אותו לוותר עליהם לטובת תכנים פופולריים יותר.
היו מרואיינים שאילצו אותך להביא?
גלעד משתהה. "המממ, לא. פה ושם היו בקשות, אולי אייטם אחד שלרשת היה נורא חשוב לעשות והסכמתי. היה לי חופש מערכתי די גדול, למרות שלפעמים הם התערבו, כי 'זה לא רייטינג'. אני שקוף. כשעשיתי משהו שלא באמת עניין אותי, אז ראו וזה לא נעים".
"לפעמים הלכתי איתו ולפעמים הוא איתי, היה לנו דיאלוג מקצועי יצירתי", אומרת מרגלית. "לפעמים חשבתי שהוא לא נוגע מספיק במקום האישי, מתוך שמירה על פרטיות המרואיין. אמרתי לו שהוא בורח מהמקומות האלה. היו לנו על זה הרבה שיחות".
ייתכן שהפורמט פשוט לא מתאים לו?
"אני חושבת שהוא עמד בזה בגבורה למרות ההתנפלות האינטנסיבית".