ניחוש: למרות ההודעה של רונן בר על "התפטרותו", בית המשפט העליון יכתוב פסק דין עקרוני שמשכתב (ובלשון השופטים: מבהיר או מפרש) את הלשון של חוק השב"כ, באופן שבו - בניגוד לכוונת מנסחי החוק - יוטלו סייגים משמעותיים על פיטוריו של ראשי השב"כ הבאים. בנוסף, אני מעריך, ייקבעו תנאים לבחירת ראש שב"כ חדש שמגבילים את שיקול הדעת של הממשלה. אני לא אופתע אם הוועדה לאישור מינוי בכירים, שסמכותה היא בנוגע להתנהגויות לא אתיות של המועמדים, תגלה שבג"ץ הרחיב את סמכותה כך שהיא תפעל לשימור כוחה של היוריסטוקרטיה הישראלית ובני בריתה בדיפ סטייט הישראלי. במענה לטענת הממשלה שמדובר בעתירה "תיאורטית", כלומר עתירה שהתייתרה לאור "התפטרותו" של בר, יקבע בית המשפט העליון "הנכבד", כי לנוכח חשיבות הסוגיה העקרונית וכדי למנוע מקרים דומים של התנהלות "לא אחראית" ו"בניגוד לחוק" של ממשלת ישראל (המופקרת שמייצגת את הבבונים המסוכנים וחסרי הבינה) יש חשיבות רבה "להבהיר" את הדין כדי להגן על "שבעת המופלאים" (הפקידים הבכירים כמו ראש השב"כ, המוסד, השב"ס, המפכ"ל וכו'). כך אפשר יהיה כלשונם של השופטים להבטיח את "שלטון החוק במחוקקים" (במילים אחרות: את שלטון היוריסטוקרטים במחוקקים). כי כך עובדת היוריסטוקרטיה הישראלית: היא לא פועלת על-פי החוק שמקבלים נבחרי העם. היא פועלת על-פי מה שנראה לה נכון, ולייתר דיוק: בהתאם למה שמשרת את האינטרסים שלה ושל בני בריתה בדיפ סטייט הישראלי. ולכן שוב שוחקים את עילות הסף אפילו יותר מכפי שאהרן ברק עשה - א. אין לג'ינג'י זכות עמידה כשיש נפגע ראשי, כמו ראש השב"כ, שיכול לעתור בעצמו - ואת אמסלם זרקו מכל המדרגות על מקרה דומה בהקשר של רשות החברות הממשלתיות - לא משנה. "יש לכך חריגים", אומרת ברק ארז. ב. בר "התפטר" והעתירה היא תיאורטית. לא משנה - יש כאן עניין עקרוני בעל חשיבות עליונה (עבור היוריסטוקרטיה), אז נוציא פסק דין עקרוני. כי כך עובדת השיטה. היא משרתת את האנשים שעומדים מאחורי "השיטה". בפרק 16 של משבע אני מסביר מדוע המאבק הוא על "אנשים" ולא על מהות - ראש השב"כ, המפכ"ל, הרמטכ"ל, נציב שירות המדינה, על "בקשי וביטון" (כלשונו המשפילה של פוגלמן), על היועמ"שית. כי האנשים האלה הם "הפה של החוק" la bouche de la loi, ולייתר דיוק: הפה של הקבוצה הסוציולוגית שאומרת לנו מה אומר החוק. [לינק לפרק]