בסוף האירוע לציון 100 שנה להקמתו של מלון הפלאזה בניו-יורק - מותג המלונאות המוכר ביותר בעולם - צעד יצחק תשובה לאורך השדירה החמישית של מנהטן, שעל הפינה שלה עם רחוב סנטרל פארק דרום נמצא מלון הפלאזה, אותו מלון שלפני כמה דקות ירק כולו זיקוקי די-נור מדהימים שהאירו את כל העיר.
תשובה לחץ את ידי העוברים והשבים, תושבי ניו-יורק שעמדו קודם מחוץ לשרשרת האבטחה והגדרות וצפו בנעשה מהמדרכה. היה שם בחור שחור בתספורת ראסטפארי עם שן קדמית חסרה ועגלת תינוק, ותשובה עצר להצטלם איתו, היו שם זקנות ניו-יורקיות שהתחבקו איתו והודו לו על השיפוץ שעשה בנכס היקר ללבם של אנשי העיר, בחור בחולצת קולג' פשוטה שתשובה לא רק שוחח איתו ארוכות בהסתודדות אינטימית ולחיצות ידיים אמיצות, אלא גם לחץ מיוזמתו את ידה של חברתו. עם אחר התבדח בשקט שהוא שוקל עכשיו לפתוח בקריירה חדשה - של זמר - אחרי ששר עם פול אנקה על הבמה לפני כשעה, חתם ב-"I did it my way" והגשים בכך חלום ילדות ישן. עם עוד עובר אורח הוא משוחח על העוגה שגובהה כ-4 מטר, בצורת מלון הפלאזה, שעומדת במרחק של כמה עשרות מטרים, בתוך השטח המגודר, ואומר שממש אין לו מושג מה יעשו איתה עכשיו.
וזה במידה רבה הסיפור של יצחק תשובה - רגע אחד הוא מורם מעם, על גג העולם, בלב לבה של תשומת הלב התקשורתית בארה"ב, על אותה במה עם השחקן מתיו ברודריק, הזמר פול אנקה, סגן ראש עיריית ניו-יורק (שהתנצל עמוקות בשמו של ראש העיר מייקל בלומברג שזה עתה נחת בעיר ולא הספיק להגיע בעצמו), ומיד אחר כך הוא ואשתו חיה הולכים ברחוב עם שני נכדיהם, חיה נוזפת בהם על שהם רבים זה עם זה, ויצחק מוצא זמן לכל אחד ברחוב, ממש כל אחד.
בדרך, ממש לפני מעבר החצייה, לנגד עיני הקהל, הוא גם עוצר להיפרד מחלק מ"חבורת יצחק תשובה" - המנכ"לים הצעירים שלו, ביניהם עוזי לוי שמנהל את עסקי אלעד בקנדה ("עסקות של אלפי דירות בקנה", לדבריו), ומתחיל לשבח את עוזי ימין, מנכ"ל דלק USA, אל מול מצלמת וידיאו. ימין בורח מאחיזתו החזקה של תשובה, נמלט מהתשבחות ונוטש לבדו את החבורה במורד השדירה החמישית לקול צחוקם של חבריו. אני מנסה לחלץ מתשובה כמה מלים בין לחיצות הידיים והחיבוקים ברחוב. "הציבור האמריקני נהנה", הוא מצליח עוד להגיד לפני שחוטפים אותו ללחיצות ידיים, חיבוקים ותמונות למזכרת, "הם שמחים שמחזירים להם את הפלאזה".
כזאת היא התהילה של יצחק תשובה - שום לימוזינה לא אוספת אותו מיד בסוף האירוע ומפליגה למרחק. הוא ממשיך להתחכך באנשים הפשוטים, מתנהל ביניהם כאחד משלהם. כשאירוע 100 השנה לפלאזה נגמר, הוא פשוט עובר את הגדר משטח האירוע למדרכה, ומשתלב בהמון. נגמרה ההצגה, חוזרים לחיים.