הרבה ריקודים יהיו על הדם, דמו השפוך של טומי לפיד. ריקודים של אנשים חולים, מעוותי שכל וחסרי לב, יהיו גם כאלה שישחקו אותה עצובים, אבל בלב ירקדו הורה.
טומי לפיד מת, ורובנו, ודאי, אני אישית, עצובים, עצובים עד כאב.
ואחזור לעבר, דומני זה היה בשנת 1969 קצת אחרי מלחמת ששת הימים, נפטר ראש הממשלה אשכול, אני למדתי אז בתיכון הדתי "יבנה" בחיפה, היו בבית הספר שני תלמידים, מבית חירותניקי אמיתי, וכשנודע על פטירתו, נשמע קול צהלה ילדותי ובלתי בוגר מפיהם.
הדבר נודע למנהל בית הספר, רבהון, איש בעל שיעור קומה, אחד משלושה אנשים שאני מעריץ, אדם שהייתה לו מחלוקת עמוקה עם עצם קיומה של מדינת ישראל באופן בו היא קיימת. הוא אסף את כל התלמידים באודיטוריום הקטן שהיה בבית הספר, הוא דאג שדגל המדינה יהיה תלוי בפינת החדר, בחצי הגובה. והסביר לנו, לכולנו, מה משמעות מותו של אדם, לבני אדם. מה משמעות מותו של אדם, ליהודים ובייחוד מה משמעות מותו של יהודי ליהודים - בלי כל קשר לדיעותיו ולתורת עולמו.
המעמד הנ"ל עולה כסרט מול עיני בכל פעם שאיש ציבור אשר אני חלוק על דעותיו הולך לעולמו, וביתר שאת הוא עולה, היום כאשר טומי מת, וטומי - תהום מאוד מאוד עמוקה פעורה בינינו - תהום שלא ניתנת לגישור, לדעתי.
אם תחפשו פה באתר בין מאות הרשימות שכתבתי, תמצאו לדעתי כי למעלה ממחציתן עוסקות במישרין או בעקיפין בטומי לפיד. ג'וק הכתיבה נכנס בי ערב הבחירות הגדולות של שינוי (15 מנדטים) כאשר צפיתי את האסון החברתי שתביא התנועה הזו, לצערי צדקתי, ולשמחתי הציבור הבין זאת בבחירות שלאחר מכן.
ואף אחת מהן לא הייתה אוהדת.
וכאשר אני כותב, אני קצת (לא הרבה) מרוסן, אבל באחד על אחד ניתן היה לשמוע ממני דברים הרבה יותר חריפים ונוקבים.
אבל טומי מת, ואנחנו כואבים ומצטערים ומתייסרים, על איש ציבור מאוד שנוי במחלוקת, אשר היו לו אויבים, והיו לו ידידים, והיום, אחרי לכתו יש לו רק ידידים או כמעט רק ידידים, והיריבות ככל שיהיה צורך בה, תימשך עם יורשיו, עם ממשיכי דרכו השגויה.
הוא היה חבר בגונדת אולמרט, היו שם עוד חברים, עם כל הבוטות ועם כל הגישה המתנכרת לחלקים ניכרים בעם, שם כשל טומי כשלון חרוץ, הוא היה איש עם אינטגריטי, עם יושרה - פליפ פלופ בלתי מובן, בלתי סביר, ומאוד מאוד חשוד - לא היה מעולם קשור בטומי לפיד..
הוא היה נאמן לדיעותיו, גם בימי אור וגם בימי חושך, טומי, שלא כאחרים באותה סביבה, לא נהה אחרי הלכי הרוח בציבור, הוא ניסה ואפילו הצליח להוביל הלכי רוח, לשמחתי בסופו של דבר הוא נכשל, אך אם אתבקש להיות סנגורו, ואם אתבקש להביא את הטיעון המכריע מדוע מקומו בגן עדן, הייתי אומר איש עם יושרה, איש עם אינטגריטי, נאמן לדרכו.
לא בהכרח שומר חוק, פה ממש ממש לא משהו, גזען, נהנתן - הכול נכון, אבל הכול עם אינטגריטי, הכל עם יושרה ונאמנות אורתודוקסית לדרך - שגויה ככל שתהיה.
אני מבקש גם להתנצל בפני טומי ומשפחתו על אמירה מיותרת, במסגרת עתירה לבג"צ נגד מינויו ליו"ר מועצת יד ושם, בעתירה הזכרתי גם את יד לבנים, פרחה מזיכרוני אותו רגע העובדה שלטומי יש מניות בשני המוסדות גם יחד.
נוח בשלום על משכבך טומי, בחייך מעולם לא נחת, מחולל סערות ומהומות היית, ועתה הגיעה העת לנוח. "חברים" צבועים יספידוך, אל תאמין להם, כולם או לפחות רובם השתמשו בך, וזרקו.
לך לך לגן עדן, יושרתך תהיה לצדך, יש שם בודאי בגן עדן, רבנים לרוב, הרמב"ם, ר' יוסף קארו, אל תתעלם מהם. תראה, יעברו איזה שנה שנתיים, אתה תשתעמם שם מוות תרתי משמע, אי אפשר הרי להפוך שולחנות בגן עדן.
ואז תן להם הזדמנות, פה הרי אף אחד לא יידע. ואם לא תסכים עמם לפחות תלמד, תכיר עולם שמעולם לא הכרת. אני בטוח, שתוכל גם לשחק שח עם הרמב"ם ועם רבנים רבים אחרים, כך שלהם יהיה גם הרבה ללמוד ממך.
ולמשפחתך, אשר יודעת על קיומי, ואשר ערבתי אותה מדי פעם בסכסוך הממושך והציבורי בינינו (כשליחי דואר), אומר, כי לא אבוא להלוויה, לא אספיד אותך טומי, אני בכנות משתתף בצערכם, האישה, הבן, הבת, וב"ב יהיה הספדי המוקלד אל מול המחשב בחדרי, והנאמר בפני כלל הציבור, ההספד הנכתב מעומק הלב, כאילו נאמר אל מול קברו הפתוח של איש בעל יושרה - טומי לפיד.
נ.ב. יש טרחנים כמוני המאריכים בדיבור, ויש חכמים האומרים את כל התורה על רגל אחת, הרב דרעי, מנהיג שס לשעבר סיכם את הפן המאוד חיובי בדמותו של לפיד: "דוגרי".